נגישות מקרקעין לאנשים עם מוגבלויות בישראל: חובות חוקיות ומציאות בלתי נגישה

שנת 2025 אמנם מתקדמת מבחינה טכנולוגית וחברתית, אך עבור אנשים עם מוגבלויות בישראל, נגישות מלאה למקרקעין עדיין רחוקה מלהיות מובנת מאליה. חקיקה מתקדמת קיימת על הנייר, אך יישומה בפועל נתקל במכשולים רבים, המותירים אוכלוסייה משמעותית מודרת ומוגבלת ביכולתה להשתלב באופן מלא בחברה. מאמר זה יסקור את המסגרת החוקית הרלוונטית בישראל בנושא נגישות מקרקעין לאנשים עם מוגבלויות, יבחן את האתגרים והחסמים הקיימים ביישומה, וידון בדרכים אפשריות לשיפור המצב.

המסגרת החוקית: חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות ותקנות הנגישות

הבסיס החוקי המרכזי להבטחת נגישות לאנשים עם מוגבלויות בישראל הוא חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, תשנ”ח-1998. חוק זה אוסר אפליה של אנשים עם מוגבלויות ומחייב התאמות נגישות בתחומים שונים, לרבות תחום המקרקעין. סעיף 19 לחוק קובע כי “לא יופלה אדם עם מוגבלות לעניין כניסה למקום ציבורי, שימוש בו או קבלת שירות בו”.

בנוסף לחוק המסגרת, קיימות תקנות נגישות מפורטות, שהותקנו מכוח החוק, ומפרטות את הדרישות הטכניות והתכנוניות להנגשת מבנים, תשתיות וסביבה. תקנות אלו מתייחסות למגוון רחב של היבטי נגישות, כגון התאמת דרכי גישה, מעברים, מעליות, שירותים, חניות, שילוט, מערכות כריזה ועוד. הן חלות על מבנים חדשים ובמקרים מסוימים גם על מבנים קיימים, בהתאם לסוג השימוש ולמהות השיפוץ.

אתגרי היישום: בין חוק לפרקטיקה

על אף קיומה של מסגרת חוקית מפורטת, יישום דרישות הנגישות במקרקעין בישראל נתקל באתגרים משמעותיים:

• מודעות ואכיפה לקויה: אחת הבעיות המרכזיות היא חוסר מודעות מספק בקרב בעלי נכסים, יזמים וקבלנים לחובות הנגישות. לעיתים, דרישות הנגישות נתפסות כנטל כלכלי ולא כחובה חברתית ומשפטית. בנוסף, האכיפה של תקנות הנגישות על ידי הרשויות המוסמכות אינה תמיד מספקת ועקבית.
• פרשנות מקלה וחוסר אחידות: לעיתים, קיימת פרשנות מקלה מדי של תקנות הנגישות, המובילה להתאמות חלקיות או לא מספקות. חוסר אחידות ביישום הדרישות בין רשויות מקומיות שונות יוצר בלבול ומקשה על אנשים עם מוגבלויות להתמצא ולתכנן את פעילותם.
• מבנים קיימים: הנגשת מבנים קיימים מהווה אתגר מיוחד. עלויות ההתאמה עלולות להיות גבוהות, ולעיתים קיימים קשיים הנדסיים או תכנוניים המקשים על ביצוע ההתאמות הנדרשות. על אף קיומם של מנגנוני סיוע ופריסה לתקופה ארוכה, קצב ההנגשה של מבנים קיימים עדיין איטי מדי.
• התנגדויות ושיקולים כלכליים: יזמים ובעלי נכסים עלולים להתנגד לדרישות הנגישות מטעמים כלכליים, בטענה שהן מייקרות את הפרויקט או פוגעות בערך הנכס. שיקולים כלכליים אלו גוברים לעיתים על הצורך הבסיסי של אנשים עם מוגבלויות לנגישות.
• היעדר פיקוח מספק: תהליך הבנייה והשיפוץ לא תמיד מלווה בפיקוח הדוק מספיק לוודא שהתאמות הנגישות מבוצעות כנדרש ובהתאם לתקנות. ליקויים בביצוע עלולים להפוך את ההתאמות ללא יעילות ואף למסוכנות.
• נגישות בשטחים ציבוריים פתוחים: הנגישות אינה מוגבלת רק למבנים. דרכים, מדרכות, פארקים ומרחבים ציבוריים אחרים חייבים להיות נגישים. בפועל, קיימים עדיין שטחים רבים שאינם מותאמים לצרכים של אנשים עם מוגבלויות, דבר המגביל את השתתפותם המלאה בחיים הקהילתיים.
• חוסר התייחסות מספקת למגוון המוגבלויות: תקנות הנגישות מתמקדות בעיקר בנגישות פיזית. לעיתים, אין התייחסות מספקת לצרכים של אנשים עם מוגבלויות חושיות (כגון לקויי ראייה ושמיעה) או מוגבלויות קוגניטיביות.

דרכים אפשריות לשיפור המצב:

על מנת להבטיח נגישות מלאה יותר למקרקעין עבור אנשים עם מוגבלויות בישראל בשנת 2025 ובשנים הבאות, יש צורך בצעדים משולבים:

• הגברת המודעות וההדרכה: יש להשקיע בקמפיינות הסברה ובהדרכות מקיפות לבעלי נכסים, יזמים, קבלנים ואנשי מקצוע בתחום התכנון והבנייה בנוגע לחשיבות הנגישות ולדרישות החוק.
• החמרה באכיפה והגברת הפיקוח: הרשויות המוסמכות חייבות להגביר את האכיפה של תקנות הנגישות ולקיים פיקוח הדוק על תהליכי תכנון ובנייה כדי לוודא יישום מלא ותקין של הדרישות.
• מתן תמריצים וסיוע כלכלי: יש לשקול מתן תמריצים כלכליים וסיוע בהנגשת מבנים קיימים, במיוחד עבור עסקים קטנים וארגונים ללא מטרות רווח.
• הבהרת וסטנדרטיזציה של התקנות: יש לפעול להבהרת תקנות הנגישות וליצירת סטנדרטיזציה אחידה ליישומן בכל רחבי הארץ, תוך התייחסות למגוון רחב יותר של מוגבלויות.
• עידוד שיתוף פעולה עם ארגוני אנשים עם מוגבלויות: שיתוף פעולה הדוק עם ארגוני אנשים עם מוגבלויות יכול לסייע בהבנת הצרכים האמיתיים ובשיפור יישום דרישות הנגישות בשטח.
• השקעה בהנגשת שטחים ציבוריים: הרשויות המקומיות והממשלה צריכות להקצות משאבים משמעותיים להנגשת שטחים ציבוריים פתוחים, תוך התייעצות עם אנשים עם מוגבלויות.
• קידום חדשנות טכנולוגית בתחום הנגישות: יש לעודד פיתוח ויישום של טכנולוגיות חדשות שיכולות לשפר את הנגישות במקרקעין.

לסיכום, נגישות מקרקעין היא זכות בסיסית וחיונית לשילובם המלא של אנשים עם מוגבלויות בחברה. על אף קיומה של חקיקה מתקדמת, יישומה בפועל עדיין רחוק מלהיות מספק. התמודדות עם אתגרי המודעות, האכיפה, העלויות וההתייחסות למגוון המוגבלויות מחייבת פעולה נחושה ומתואמת מצד כלל הגורמים הרלוונטיים. רק באמצעות שיפור המודעות, החמרה באכיפה, מתן תמריצים ושיתוף פעולה ניתן יהיה להתקדם לעבר מימוש החזון של חברה שוויונית ונגישה באמת עבור כל אזרחיה בשנת 2025 ומעבר לה. המעבר לסף הנגישות חייב להיות מעבר אמיתי ולא רק הצהרה על הנייר.